29.02.16

חויה חיובית Ein positives Erlebnis

היום אני נתקלתי בבן אדם שדבר איתי כמו בן אדם, ולא התייחס אליי כאילו אני לא נורמלית. תודה אסף! איש מלשכת תעסוקה שאפילו ידע על תופעת רגישות לקרינה ולא זלזל בי. לקראת הפגישה שלנו הוא כבר יצר קשר עם "מרכז תמיכה" ושם יש אישה בשם שירה, שהיא בקצה המזלג יודעת על רגישים לקרינה. מרכז התמיכה דואג לאנשים עם מוגבלויות מבחינת הנגשת מקום עבודה. נראה, אם הם יוכלו לעשות משהו בשבילי. 

אסף דבר איתי על תרגומים, עבודה מהבית, שכבר חשבתי על כך אבל לא יודעת בדיוק איך להתחיל. 

בכל מקרה, אני אתחיל מחר בחברת סיעוד, שכבר עבדתי בתור עובדת סוציאלית לפני חצי שנה. זו רק חצי משרה, אבל יכול להיות בסיס קטן. 

השיחה עם אסף ושיחת הטלפון עם שירה עשו לי טוב. בפעם הראשונה היתה לי הרגשה שלא מזלזלים בי

Heute bin ich im Arbeitsamt auf einen Menschen gestossen, der mit mir ganz normal "wie ein Mensch" sprach und mir nicht dass Gefuehl gab, nicht ganz normal zu sein. Danke Asaph! Ein Mensch, der sogar wusste, was es mit EHS auf sich hat. Nach unserem ersten Telefonat hatte er sofort Verbindung zu einer Frau namens Shira aufgenommen, die im Hilfezentrum fuer Menschen mit Behinderungen sitzt. Und überraschenderweise kannte auch sie die Erscheinung EHS. Im Hilfezentrum arbeitet man mit dem Wirtschaftsministerium zusammen und kuemmert sich darum, Arbeitsplätze behindertengerecht zu machen. Wir werden sehen, ob sie etwas fuer mich tun koennen. Asaph jedenfalls besprach mit mir eine neue Richtung, Arbeit von zuhause aus, bevorzugt Uebersetzungen vom Hebräischen ins Deutsche. Darueber hatte ich schon mehrfach nach gedacht und einige meiner Freunde hatten mir schon diesen Rat gegeben, nur leider weiss ich noch nicht so recht, wie ich es anfangen soll. 

Auf jeden Fall fange ich morgen wieder bei der Firma an, die ich vor einem halben Jahr verlassen habe, aber nur mit einer halben Stelle. Es ist nicht viel, kann aber als kleine Basis dienen. 

Das Gespräch mit Asaph und das Telefonat mit Shira haben mir jedenfalls gut getan. Zum ersten Mal überhaupt hatte ich das Gefühl, dass man sich nicht über mich lächerlich macht.

ממש קשה Wahrhaftig schwer

ימים קשים במיוחד ואין לי מושג איך להמשיך. יש לי רושם, שעדיין אני בירידה. בעיר ממש קשה לי. והייתי גם אתמול באמצע "מרכז קרינה"(זה השם שנתתי לאזור רח' יפו), בביטוח לאומי, משרד הפנים, לשכת תעסוקה, ואצל החברה שאני אמורה להתחיל מחר בחצי משרה

הזמן שאני שוהה בעיר הוא מאוד קשה עבורי, אני בקושי רב מתמודדת עם הקרינה, עם הכאב שזה גורם לי, הלחץ, הסחרחורת וכו" .וגם היום אצטרך לנסוע לעיר, שוב ללשכה תעסוקה, מחלקה אחרת. 

Besonders schwierige Tage, und ich habe keine Ahnung, wie es weitergehen soll. Ich habe den Eindruck, dass ich immer noch tiefer sinke, dass mein Zustand sich immer noch weiter verschlechtert. Besonders in der Stadt geht es mir wirklich schlecht. Und auch gestern musste ich leider wieder mitten ins "Strahlenzentrum" (so nenne ich den Bereich um die Jaffastreet) zur Bituach Leumi (der Sozialversicherung) zum Innenministerium und zum Arbeitsamt, sowie zur neuen alten Firma, bei der ich morgen anfangen werde. 

Die Zeit in der ich mich im Stadtzentrum aufhalte, ist absolut schwer fuer mich, mit grossen Schwierigkeiten nur kann ich mit der Strahlenbelastung umgehen und den Problemen, die sie bei mir verursacht, den Schmerzen, dem Druck und dem Schwindel. Und auch heute morgen bin ich wieder gezwungen, in die Stadt zu fahren, zu einem anderen Arbeitsamt.

25.02.16

מותשת וגמורה erschöpft und völlig fertig

יום נורא ביותר מאחורי. עשיתי המון טעויות. בין היתר נסעתי שוב בתחבורה ציבורית. כבר על הבוקר הייתי צריכה להיות בביטוח לאומי, לבקש הבטחת הכנסה. ההמתנה בתור כבר הרגה אותי ובפנים היתה המון קרינה, שגרמה לי לכאבים וסחרחורת. הפקידה שטיפלה בי, היתה מאוד נחמדה, להפתעתי. אחר כך לבנק שלי, שוב לחכות, שוב חשיפה למערכת וייפיי. אחרי כן הלכתי למקום פרטי לנקות ולמרות העבודה הפיזית נהניתי כי האנשים האלה מאוד מתחשבים בי, מכבים את כל מה שאני רוצה, סלולריות, וייפיי, טלפון אלחוטי ומיקרוגל.

שוב נסיעה באוטובוס לפגישה בעיר, בעניין עבודה. נאלצתי לרדת מהאוטובוס לפני היעד כי הרגשתי נורא. סבלתי מכאבים בראש, סחרחורות, בילבול וחולשה נוראה, כאבים בכל השרירים. חפשתי לי מקום שאפשר היה לשבת ולהתאושש, אבל לא מצאתי. בסוף התיישבתי באיזה מדרגות בחצר, קרוב לרחוב קרן היסוד. המון קרינה שם במרכז העיר. 

הפגישה היתה בבנין היכל שלמה. שוב מקום מאוד מרכזי עם המון קרינה, אנטנות על הגג וגם מסביב. כמעט התמוטטתי כשהמתנתי לבחורות שהיו אמורות לדבר איתי. 

בקשתי שנצא החוצה, לחפש מקום אחר, ומצאנו ספסל ברחוב יותר פנימה. לקחתי עדביל נגד כאבים, בפעם הראשונה, ולאט לאט חזרתי לעצמי. 

מה שהם ספרו על העבודה היה מאוד מעניין. העמותה עובדת עם בנות שירות בודדות מחו"ל ודואגת לבעיות שלהן. הייתי מאוד מעוניינת, אבל אני כבר כמעט בטוחה, שמקום העבודה הוא באיזה משרד עם תנאים שאני לא יכולה לסבול אותם. אבל נבדוק בהמשך.

הלכתי הביתה ברגל והגעתי מותשת וגמורה. ישנתי שעה וחצי והכאב חוזר, ונוסף על כך השכנה מאוד פעילה באינטרנט או עם הסמרטפון שלה. אני לפעמים לא מאמינה שזה המצב עכשיו ואלה החיים החדשים. אבל זה מה יש. וצריך להתמודד עם זה.

Ein schlimmer Tag liegt hinter mir. Ich habe viele Fehler gemacht, unter anderem bin ich wieder mal mit öffentlichen Verkehrsmitteln gefahren. Schon früh am Morgen musste ich zur Bituach Leumi, der isr. Sozialversicherung, Arbeitslosengeld beantragen. Das Warten in der Schlange hat mich schon fast umgebracht und im Gebäude war viel Strahlung, die mir Schmerzen und Schwindel bereitete. Die Mitarbeiterin die meinen Fall bearbeitete, war zu meiner Überraschung sehr nett, was man nicht immer von der Bituach Leumi erwarten kann. Danach hatte ich noch etwas auf der Bank zu erledigen, was wieder Wartezeit, und wieder Belastung durch WIFI bedeutete. Dann ging es zu meiner privaten Putzstelle, dort konnte ich trotz der physischen Arbeit etwas Luft holen. Das Ehepaar bei denen ich putze, stellt wirklich alles ab, was mich beeinträchtigt, WIFI, Smartphones, das schnurlose Telefon und die Mikrowelle. 

Wieder ging es in Richtung Stadt und wieder mit dem Bus. Das war schon viel zu viel fuer mich und ich war gezwungen früher auszusteigen, aufgrund der Probleme. Kopfschmerzen und Schwindel, Schmerzen in den Muskeln am ganzen Körper und unglaubliche Schwäche. Ich suchte einen Ort, wo es nicht ganz so viel Strahlung gibt, fand aber nichts, in der Nähe der Keren Hayesod ist einfach alles hoch belastet. Zum Schluss fand ich noch einen Hinterhof, wo ich mich auf eine Treppe setzen konnte, dort konnte ich ein wenig ausruhen. 

Das Gespräch, was ich vereinbart hatte, mit den Mitarbeiterinnen von einer Organisation, die sich um alleinstehende Mädchen aus dem Ausland, die Zivil-ersatzdienst in Israel leisten, kümmert, fand im Gebäude Heichal Shlomo statt. Rund um dieses Gebäude und auch auf dem Gebäude selbst sind Mobilfunkantennen, die mir sehr zu schaffen machten, und mich fast kollabieren liessen. Ich bat die Frauen, mit mir nach draussen zu gehen und dort einen Ort zu suchen, an dem ich mich konzentrieren kann und weniger Probleme habe. Nachdem ich eine Kopfschmerztablette genommen hatte - zum ersten Mal überhaupt, denn ich möchte im Grunde gar nicht erst damit anfangen  - und wir eine Bank fanden, fand ich wieder ein wenig zu mir und es ging mir besser. Die Beschreibung der Arbeit klang interessant und ich hätte grosse Lust darauf. Aber ich habe erstmal keine grossen Hoffnungen, dass die Arbeitsbedingungen und der Arbeitsplatz meinen Anforderungen und Einschränkungen entsprechen könnten. Ich werde das noch prüfen. Nach unserem Gespräch bin ich dann zu Fuss nach Hause, kam erschlagen und voellig fertig hier an und musste mich erst einmal hinlegen. Der Kopfschmerz kommt zurück und das auch aufgrund der Tatsache, dass wohl meine Nachbarin ziemlich aktiv im Internet ist, natuerlich per WIFI, oder aber mit ihrem Smartphone herumspielt. 

Manchmal kann ich wirklich noch nicht glauben, dass dies nun meine aktuelle Situation sein soll, und so mein neues Leben aussieht. Aber so ist es wohl.

24.02.16

כתבה במבט שני על רגישות לקרינה EHS im israelischen TV

הכתבה במבט שני על רגישות לקרינה

Der volle Beitrag von Arutz 1 zum Thema EHS, Elektrohypersensitivity- Leider nur auf ivrit.

שינוי הדרגתי Schrittweise Veraenderung

אתם רוצים לצמצם את השימוש בסלולר? אני מבטיחה לכם, שכשהתגברתם על הקשיים הראשונים ועל ההתמכרות שלכם, יהיה רק כייף ושחרור של ממש. ופתאום יהיה לכם יותר זמן לדברים אחרים.

קודם כל גילוי נאות. אם אני כנה עם עצמי אני צריכה להודות, שכמובן גם אני הייתי מכורה. ועוד איך. כל הזמן התעסקתי עם הסמרטפון, בדקתי אם הגיעה הודעה כל שהיא, וחפשתי משהו באינטרנט, סתם. הרבה אפליקציות היו לי והיום אני יודעת, שיותר אפליקציות, זה גם אומר יותר קרינה. כל עדכון של אפ שנכנס זה קרינה. כל הודעת וואטס אפ, זו קרינה, וכל גלישה באינטרנט, שוב קרינה, להוריד שיר מיו טיוב, זו קרינה. כל קרינה פוגעת בגוף שלי, ובאיזה שהוא שלב הגוף שלי הגיב באופן קיצוני ואמר :"די! זהו" היה מספיק. הגזמתי. 

בדרך לצמצם את השימוש בסלולר קודם כל כביתי רוב היום את הניתונים, פונקציות הוייפיי ובלוטוז. זה מוריד את הקרינה באופן משמעותי, מרגישים את זה, וגם אפשר למדוד את זה עם מד קרינה.

מדי פעם, נגיד פעם או פעמים ביום, בדקתי אם קבלתי עדיין איזה וואטס אפ, מאנשים שעדיין לא הפנימו, שאני כבר לא כותבת יותר בוואטס אפ. אבל בדקתי בצורה אחרת. הדלקתי את הניתונים מחדש, והתרחקתי מהר מהמכשיר, חכיתי עד שהמכשיר הוריד את ההודעות (עידכונים כבר לא קבלתי כי הסרתי את כל האפליקציות שהיו לי) אחרי דקה התקרבתי שוב וקראתי את ההודעה. ככה לא נפגעתי מהקרינה בהורדת ההודעות. או לפחות פחות. כשראיתי שמשהו כתב לי בוואטס אפ, לא עניתי לו בוואטס אפ אלא במסרון רגיל, אחרי ששוב כביתי את הניתונים. יש אנשים, שלא מייד מבינים, שאתה רציני, כשאתה אומר "אני לא כותבת יותר וואטס אפ. זה פוגע בי." ואחרים שהם חושבים שזה משהו זמנית. עוד אחרים שואלים אחרי כמה זמן :"ועכשיו את שוב בסדר? זה עבר?" לא חבר'ה, ורוב הסיכויים שזה גם לא יעבור. וגם נגיד אם זה יעבור לגמרי, אני בכל זאת לא חוזרת למצב הקודם כי בינתים הבנתי משהו, למדתי, ופקחו לי העיניים, שיניתי את חיי. ואני לא רוצה יותר לפגוע בעצמי. וקרינת הסלולר ווייפיי פוגעת בי, ופוגעת בכל בן אדם. אני למדתי לקח. אם מחיר גבוה. אולי יש אנשים בינכם, שלא מוכנים לשלם מחיר כמוני, ואשרייכם, אתם קלטתם משהו והבנתם מה קורה. 

אם אתם בדרך לשנות משהו, שימו לב, שלא יותר לענות לחברים דרך וואטס אפ, ככה התהליך יהיה מאוד קצר, עד שגם האחרון קולט, שאתם רציניים עם השינויים שלכם. וככה יהיו לכם פחות ופחות הודעות וואטס אפ ויום אחד זה מפסיק לגמרי, אתם משוחררים.יצאנו מהעבדות במצרים, ונצא גם מעבדות הסלולרי. 

ותאמינו לי, העולם נראה אחרת אחרי תהליך הניקוי. אתם תראו פתאום דברים שלא ראיתם קודם, כי העיניים שלכם היו כל הזמן במסך. אתם תראו פתאום את הבן אדם שעל ידכם ואתם שמים לב לפרחים בדרך, בלי הצורך לצלם הכל ולשתף אנשים בפייסבוק. 

תשתמשו בנייד רק למקרה חירום, שאין ברירה. זה מספיק. ולרגישים צריך לומר, שתחשבו פעמים אם זה בכלל מקרה חירום.

Ihr wollt Eure Handy und Smartphonebenutzung einschränken? Ich kann euch wirklich versprechen, dass nach Überwindung der Anfangsschwierigkeiten und dem "Entzug" von der Sucht, ihr einfach nur Spass haben werdet. Es wird eine absolute Befreiung stattfinden und plötzlich werdet ihr viel mehr Zeit fuer andere Dinge haben. 

Zunächst mal ganz offen gesagt muss ich zugeben, dass auch ich suechtig war. Und wie. Staendig war ich mit dem Smartphone beschaeftigt, schaute nach ob neue Mitteilungen oder Whats app reingekommen waren, surfte einfach mal so im Internet, oder lud Videos von Youtube herunter. Apps hatte ich auch jede Menge und heute weiss ich, dass jedes Update einer App Strahlung bedeutet, jeder Eingang einer Mitteilung - Strahlenbelastung und jedes Runterladen eines youtube videos, nochmal Strahlung. Jede Strahlenbelastung verletzt meinen Körper und irgendwann sagte dieser: "Schluss!! Das wars. Ich mach nicht mehr mit." Ich hatte es auf die Spitze getrieben.

Auf dem Weg, meine Handybenutzung einzuschränken schaltete ich zunächst die meiste Zeit des Tages die Internetfuntionen aus, das WIFI und das Bluetooth. Das reduziert bereits die Strahlenbelastung ziemlich drastisch. Man spuert es - und man kann es sogar messen, mit einem Messgeraet. 

Ein bis zweimal am Tag pruefte ich nach, ob ich eine Whats app erhalten hatte, von jemandem, der es noch nicht ganz glauben konnte, dass ich es ernst meine. Aber ich tat dies auf eine andere Art als bisher. 

Ich legte das Smartphone an einen Ort, und schaltete die Internetfunktionen wieder ein, während ich mich schnell möglichst weit entfernte. Der Prozess des runterladens erfordert wieder STrahlung und dieser wollte ich mich so wenig wie moeglich aussetzen. Ich liess eine Minute vergehen, bis ich mich wieder naeherte und die Nachrichten ablas. Nun schaltete ich sofort wieder die Funktion aus, um nicht geschädigt zu werden. 

Schreibt euch jemand eine Whats app, versucht, ihm nicht mit einer Whats app zu antworten, sondern mit normaler sms. So zieht ihr den Prozess der Umstellung nicht unnoetig in die Laenge, und die eingehenden Whats app werden auf diese Weise schnell weniger, bis es auch der letzte glaubt, dass ihr ernst meint. 

Es gibt Menschen, die nehmen euch nicht ernst, und es gibt Menschen, die fragen: "Und? geht es dir wieder besser?" oder "hast du es ueberwunden?" 

Nein, Freunde, und mit grosser Wahrscheinlichkeit werde ich es nicht ueberwinden und "wieder gesunden". Und mal angenommen, ich wuerde wieder "zur alten Form" zurueckkehren und keine Symptome haben, es wuerde dennoch nicht wieder so sein wie frueher. Ich habe inzwischen einen inneren Prozess durchlaufen, habe viel gelernt und begriffen und ein neues anderes Leben. Ich habe einen hohen Preis dafuer bezahlt, und falls ihr etwas aendern wollt, ohne den Preis zu zahlen, denn ich zahlen musste, kann ich euch nur beglueckwuenschen. Dann habt ihr etwas entscheidendes begriffen, wozu ich erst gezwungen werden musste.

In dem Moment, wo euch keiner mehr eine Whats app schreibt, seid ihr endgueltig "frei", wir haben uns aus der aegyptischen Sklaverei befreit und wir werden uns  genauso aus der Versklavung des Mobilfunks befreien koennen. 

Und eines duerft ihr mir glauben. Die Welt sieht etwas anders aus, nach dem Prozess der "Reinigung". Ihr werdet ploetzlich Dinge sehen, die ihr vorher nicht - oder nicht mehr - wahrgenommen habt, da eure Augen staendig aufs Handy gerichtet waren. Nun werdet ihr wieder euren Nachbarn im Bus sehen, und die Blumen am Weg, ohne jede Blume auf Facebook zu teilen mit tausend anderen. 

Benutzt euer Handy nur fuer den Notfall. Und allen EHS Betroffenen sei gesagt, ueberlegt euch dreimal, ob WIRKLICH ein Notfall vorliegt.

22.02.16

מוסך במתיתיהו meine Werkstatt in Matitiahu

אתמול הייתי צריכה לנסוע למתיתיהו, ששם נמצא המוסך שלי. אני נוסעת כל כך רחוק, כי שם לא עובדים עליי, גם כאישה אני יכולה להיות ממש רגועה, כי שמעון בן אדם טוב, 

היה עליי לחכות שם כמה שעות, ואני כבר חשבתי לקראת היום הזה, איפה אוכל לשבת ולחכות. קרוב למוסך בכניסת העיר יש קניון, אבל קניונים הם בכלל לא משהו לרגישים לקרינה, בכל מקום יש וייפי, ואלפים מסתובבים עם הסמרטפונים שלהם

המוסכניקים נמצאים  במקום מאחורי 4 אנטנות סלולריות גבוהות  ואני מצאתי לעצמי מקום בין שתי חומות בין בתים פרטיים במדרגות, ששם הקרינה היתה לא חזקה מדי. שוב הערכתי את המשמעות ברכישת מד קרינה, שבלעדיו לא הייתי יודעת איפה אפשר לשבת

הייתי מעדיפה לשבת כמו כל בן אדם רגיל באיזה בית קפה, ולחכות לאוטו אבל עבורנו, הרגישים לקרינה אין מקום נטול קרינה, שבו אפשר לשבת בנחת

בין הבתים, כשרואים את האנטנות, הקרינה היתה מאוד חזקה והרגשתי למרות כובע דוחה קרינה דקירות בראש.

מסכנים האנשים שגרים שם, ובעיקר הילדים בגן ילדים, שהוא נמצא  במרחק עשרות מטרים מהאנטנות. איך היה ניתן לאשר מיקום כזה לילדים קטנים? 

  לשמחתי הספר שלי הסכים, להוא אלי לספר אותי במקום שאני אצטרך לבוא למספרה. שם אני לא אחזיק מעמד עם כל הקרינה. ההסבר שלי לא היה "מוזר" בשבילו, כי הוא כבר שמע על הנושא אפילו הביא לי כתבה על מקום נטול קרינה בארה"ב

לכתבה...

Gestern musste ich nach Matitiahu zu meiner Werkstatt fahren. ich fahre so weit, da ich dort nicht ueber den Tisch gezogen werde, denn Shimon ist ein guter Mensch, der eher sagt "Das brauchst du noch nicht machen zu lassen. Spar dir das Geld" als mir etwas aufzuschwatzen. . . .

Da es dieses Mal die Kupplung war, musste ich ein paar Stunden warten, und ich fragte mich schon vorher, wo ich mich wohl aufhalten kann. Am Eingang zu Modiin Ilit gibt es einen Canyon, eine Mall, aber diese sind fuer Elektrosensible wie mich tabu, mit all ihren WIFIs und tausend Menschen mit Smartphones. Daher zog ich in Matitiahu los, um mir einen Ort zu suchen, mit moeglichst wenig Strahlung. Mitten in Matitiahu stehen 4 Mobilfunkmasten, einer direkt neben dem anderen. Sie strahlen fast ueberall hin. Ich fand aber dank meines Messgeraetes einen Platz, zwischen zwei Gebäuden, zwei Mauern, auf einer Treppe. Dort konnte ich sitzen und war relativ wenig Strahlung ausgesetzt. Wieder mal schätzte ich die Wichtigkeit des Messgeraetes, was mir vorher so gar nicht klar war. Ich hätte wirklich bevorzugt, wie jeder normale Mensch in irgendeinem netten Cafe zu warten, aber fuer uns Elektrosensible gibt es keinen solchen Ort, der frei waere von Strahlung. 

Die armen Menschen, die in unmittelbarer Nähe zu den Mobilfunkmasten wohnen! Vor allem frage ich mich, wie man fuer einen Kindergarten einen Standort nur 10-20 m entfernt von 4 Masten genehmigen konnte?

Mein Friseur hat netterweise zugestimmt, zu mir nach Hause zu kommen um mir die Haare zu schneiden. Und meine Erklärung, warum ich nicht mehr im Salon sitzen kann, umgeben von Smartphones und WIFI im Laden, war gar nicht fremd fuer ihn. Er kannte das Phänomen und brachte mir sogar einen Artikel mit über einen Ort in den USA, der frei von Strahlung ist.

 HIER der Artikel.

19.02.16

לילה חצי לבן eine nicht so gute Nacht

אמש הלכתי לישון די מוקדם, כמו כמעט תמיד בזמן האחרון. לתת לגוף להתאושש, להירגע. ונרדמתי די מהר . באמצע הלילה התעוררתי מהצעקות של השכנה, והיו לי כאבי ראש, דקירות במצח. נחשתי שהיא מדברת בסלולר שלה מאחורי הקיר המשותף. ומשום שאני עדיין חושבת, שאולי אני קצת משוגעת, מדדתי עם המד שלי - והנה, לצערי צדקתי, היו פעולות והכאב היה בהתאם. הצטערתי שהלילה כבר בשעה 3 נגמר אבל אחרי השיחה החשובה שלה הצלחתי שוב להרדם. בינתים התרחקתי עם המזרון כמה שאפשר מהקיר המשותף , אבל אי אפשר באמת להתרחק יותר מדי כי בצד השני, אצל השכן השני הוייפי תמיד דלוק כנראה. את זה נוכחתי כבר לדעת כשאני עברתי את הלילות הראשונים בדירה הזו. אבל אז המצב שלי עדיין לא היה כל כך חמור, ולא יכולתי למדוד. 

כיום אני ב"ה ובעזרת עמיר יותר חכמה, ולמדתי בינתים המון דברים, שעזרו לי לשפר לפחות את המצב בדירה שלי. 

Gestern abend ging ich wie so oft in letzter Zeit sehr frueh schlafen, dem Koerper Ruhe geben, ihm Erholung ermoeglichen von all den Belastungen. Ich schlief recht schnell ein, wachte aber mitten in der Nacht vom Geschrei meiner Nachbarin auf, auf der anderen Seite der gemeinsamen Wand. Ich hatte starke Kopfschmerzen und Stiche in der Stirn, und vermutete, dass sie mit ihrem Smartphone telefoniert. Da ich immer noch Bestätigung fuer meine Vermutungen brauche und oft denke, dass ICH nicht ganz in Ordnung bin, holte ich mein Messgeraet. Ja, ich hatte - leider - recht, es gab Aktivitaeten, das Messgeraet schlug aus. Ich suchte mir einen Platz etwas weiter weg von der Wand, rueckte mit meiner Matratze weiter in die Wohnung. Zu weit kann ich aber nicht, denn auf der anderen Seite der Wohnung beim 2. Nachbarn gibt es ständig Strahlung, im Schlafzimmer kann ich nicht schlafen, das merkte ich von Anfang an. Anscheinend ist auf der anderen Seite der Wand ein WIFI ständig an, oder ein schnurloses Telefon mit Basis direkt an meiner Wand aufgestellt.

Als ich einzog, merkte ich in den ersten Nächten schon, dass ich dort nicht schlafen kann, leider hatte ich damals noch nicht das Wissen, da meine Lage sich erst danach drastisch verschlechterte und ich dank Amir viel dazu gelernt hatte, vor allem darüber, wie ich zunächst mal in meiner eigenen Wohnung für verbesserte Bedingungen sorgen kann.


16.02.16

מחר טיפול דיקור ראשון, מתרגשת מאוד morgen erste Akupunktur-behandlung

אני מתרגשת, כי הרופאה, שאצלה תהיה לי בשבוע הבא פגישה ראשונה, התקשרה עליי כדי להקדים את התור. בדיוק בזמן, כי יש לי רושם, שהמצב הולך ומחמיר מיום ליום. 

לסיום היום עוד סרטון קטן, איך להמצע מילדיכם, להגיע למצב שלי, חס ושלום

 כאן הוידאו

Ich bin aufgeregt. Die Ärztin, bei der ich nächste Woche einen ersten Akupunktur-termin hätte, hat angerufen und den Termin vorverlegt auf morgen. Genau zur richtigen Zeit, denn ich habe das Gefuehl, es wird von Tag zu Tag schlimmer. 

Hier noch ein kurzes Video aus Cypern, wie ihr eure Kinder davor schuetzen koennt, nicht in meine Lage zu kommen. 

HIER das Video

זה לא יום לטעמי Kein Tag nach meinem Geschmack

כל כך לא מתאים לי, להיות בבית, ולשתות קפה בשעה זו. כל הזמן יש לי הרגשת אשמה, שהייתי צריכה לחפש עבודה, לרוץ, ללכת. בבוקר הייתי אצל אישה מבוגרת עם אלצהיימר, אני מכירה אותה כבר 6 שנים. היא אף פעם לא הכירה אותי. פעם בשבוע אני עדיין אצלה. להרוויח כמה גרושים. קשה לי כעת גם, להיות בחוץ, מתחיל עם כאבי שרירים ברגליים ודפיקות לב. אצל האישה אני יכולה לכבות הכל, וויפי וטלפון אלחוטי הארור, אבל יש שם פיליפינית, והיא בכלל לא מבינה מה אני רוצה ממנה, אני תמיד שמחה, כשהיא מנצלת את הזמן כדי לצאת. אז גם הסמרטפון שלה הולך, ב"ה. קצת הפסקה. 

אחרי כן הייתי צריכה ללכת לשוק, אוווף דווקא לשוק, אבל רק  שם יש משכפי קריאה בזיל הזול. 10 ש"ח. מחזיקים מעמד בערך עד חודשיים. אח"כ ברגל לחניון שבו החניתי את האוטו. וכבר מאוווד עייפה. אז, זהו, כוס קפה עכשיו ושוב לא השגתי כלום בענייני עבודה.

Es passt so gar nicht zu mir, zu dieser Stunde zu hause zu sein und Cafe zu trinken. Ständig habe ich Schuldgefühle und schlechtes Gewissen, ich müsste nach Arbeit suchen, rennen, laufen.. am Morgen war ich bei einer alten alzheimerkranken Dame, die ich seit 6 Jahren kenne. Sie erkannte mich von Anfang an nicht. Einmal in der Woche gehe ich noch zu ihr, sitze dort und verdiene ein paar Shekel. Im Moment faellt es mir sogar schwer, draussen zu sein, es faengt mit Muskelschmerzen in den Beinen an, Herzrasen usw. 

Bei der alten Dame angekommen, kann ich das ganze schnurlose Zeugs rausziehen, schnurloses Telefon, WIFI usw. Nur der Philippinin klarmachen, was mir weh tut, klappt nicht. Ich bin jedes Mal froh, wenn sie die Zeit nutzt und ein wenig rausgeht. Dann gibt es ein wenig Pause, denn ihr Smartphone geht natuerlich auch mit ihr. Danach zum Shuk, ausgerechnet, aber nur dort gibt es super billige Lesebrillen, 10 Shekel, sie halten ca. 2 Monate. Dann zu Fuss zu dem Platz, wo ich mein Auto geparkt hatte, und schon wieder sehr schlapp und müde. Uff. Das wars. Und jetzt eine Tasse Cafe und wieder nichts erreicht in Sachen Job.

15.02.16

אבא ואני Mein Vater und ich

בשבוע הבא, יש יארצייט של אבא שלי, ז"ל. בשנת 1991 הוא שלח יד לנפשו. הוא לא היה יכול לחיות יותר בעולם הזה, ובאופן טראגי אחת הסיבות למה הוא היה נכנס לדכאון עמוק היתה אי היכולת שלו, להתמודד עם הטכנולוגיה החדשה ,עידן המחשבים. אז, זו לא היתה קרינה אבל הטכנולוגיה שהפחידה אותו הוא נזרק לשולי החברה. הוא הרגיש שהוא לא שייך פתאום לעולם הזה, לא ידע כלום בניגוד לשאר השנים שאנשים שאלו רק אותו כשהם נתקלו בבעיה כל שהיא. פתאום הוא היה שקוף, לא סופרים אותו יותר, העולם התקדם בלעדיו. 

ואני פתאום מגלה, שאני לא מסוגלת להתמודד עם עידן החדש של הסלולריות, של הוייפי והקרינה, עולם האלחוטי הזה, והגוף שלי לא מסוגל להתמודד עם הקרינה, שלא רואים ולא שומעים אותה, אבל מרגישים אותה. לפחות רגישים כמוני מרגישים בצורה בלתי נסבלת את הקרינה הזאת. וגם אני נזרקת לשולי החברה, אני פתאום שקופה ולא סופרים אותי יותר, אני לא שייכת. העולם מתקדם, ,אך אני לא.. 

Nächste Woche ist die Jahrzeit meines Vaters, s.A. Im Jahr 1991 hat er sich das Leben genommen. Er konnte nicht mehr in dieser Welt leben, und tragischerweise war einer der Gründe, warum er jahrelang in tiefe Depressin fiel, sein Unvermögen, mit dem neuen Zeitalter der Technologie klarzukommen. Damals war es nicht die Strahlung, die von schnurlosen Geraeten ausgeht, aber die neue Technologie der Computer, die ihm Angst machte und ihn an den Rand der Gesellschaft drängte. Plötzlich wusste er nichts mehr, im Gegensatz zu all den Jahren, wo man stets ihn fragte, wenn man mit einem Problem konfrontiert wurde. Er gehörte offensichtlich nicht mehr in diese Welt, war unsichtbar geworden. Man zählte ihn nicht mehr. Die Welt schreitet voran, aber ohne ihn. 


Und ich entdecke plötzlich, dass ich nicht mehr in der Lage bin, mit diesem neuen Zeitalter des Mobilfunks, des WiFi und der Strahlung  klarzukommen. Mein Körper schafft es nicht, mit der Strahlung fertig zu werden, die man weder sieht noch hört, aber fühlt. Zumindest wir, die Betroffenen fühlen diese Strahlung in einer für uns unerträglichen Art und Weise. Und auch mich drängt die neue Technologie an den Rand der Gesellschaft. Ich bin plötzlich unsichtbar und man zählt mich nicht mehr. Ich gehöre nicht mehr dazu. Die Welt schreitet voran, aber ich nicht.

לאן? WOHIN

אני כבר נכנסתי שוב לבור. אין לי מושג, מה לעשות, לאן לפנות, איפה למצוא עבודה. אני לא מתפקדת כמו שצריך, והכסף בבנק לא מספיק כדי לפרנס אותי כמה חודשים. כל הזמן אני מתלבטת, אם לחזור לגרמניה. המצב שם גם לא טוב, לרגישים, המחלה לא מחלה, והרגישים לא מוכרים כרגישים לקרינה. ואם רוצים כסף מהמדינה, צריך לציין, שיש איזה איבחון אחר, מיגרנה או דכאון וכו וכו. אבל פה זה ברור, שאני לא יכולה להחזיק מעמד עם חצי משרה בחברת סיעוד. עם 3000 ש"ח אי אפשר לשרוד. צריך למכור את האוטו, כדי לא לשלם בטוח יותר, צריך לבטל טלוויזיה ואינטרנט, כדי לא לשלם על זה. תכלס, אם אין אינטרנט בכלל ואין אוטו, אני מנותקת לגמרי מן העולם,, כבר עכשיו אני לא יוצאת לבילוי או להפגש עם חברים. 

עבודה מהבית, זה הפיתרון אבל אין לי מושג, מי צריך עובדים מהבית, אני לא מוכרת, אני לא מסוגלת לשכנע אנשים לקנות מוצר כזה או אחרת. אז, מה נותר לי? 

Und schon wieder falle ich in das Loch. Ich habe nicht die geringste Ahnung, wo ich weiter nach Arbeit suchen soll, an wen mich wenden. Ich funktioniere nicht normal, bin ziemlich beeinträchtigt. Das Geld auf der Bank reicht auf keinen Fall um mich mehrere Monate zu ernähren. Immer wieder überlege ich, ob ich nach Deutschland zurück soll, die Lage fuer Betroffene ist auch dort nicht besser, und um Geld vom Staat zu bekommen, wie ALGII, muss man andere Diagnosen angeben, EHS ist keine Krankheit, EHS gibt es nicht und darf es auch in Zukunft nicht geben, wird nicht anerkannt. Betroffen muessen angeben, an irgendwelcher Migräne zu leiden oder Depressionen, um zu unterstreichen, dass sie nicht arbeiten können. 

Hier in Israel ist es aber so gut wie sicher, dass ich nicht überleben kann mit einer halben Stelle bei der Firma, 3000 Shekel reichen nicht zum leben. Ich müsste das Auto verkaufen, um keine Versicherung mehr zahlen zu müssen, das Auto, das meine einzige Moeglichkeit ist, mich fort zu bewegen. Bus fahren ist nicht möglich zurzeit. Ich müsste Internet und TV kündigen, um auch dieses Geld zu sparen. Aber dann bin ich komplett von der Welt isoliert. Auch jetzt schon gehe ich nicht aus oder treffe mich mit Freunden. Wo auch? 

Den Rat, von zuhause aus zu arbeiten, kann ich beherzigen, weiss aber nicht, was ich genau tun kann. Menschen zu ueberzeugen, dieses oder jenes Produkt zu kaufen, kann ich nicht. Also was bleibt?

Auch Deutsch lernen will niemand in meiner Nähe. Ich habe einen Schüler, aber mehr wollen nicht Deutsch lernen.

14.02.16

כמעט קריסה Der beinahe Zusammenbruch

אווף. מה זה היה? אני ממש חולה. למה הלכתי לבקר משהו?זה לא יאומן, אבל אני מניחה, שהאנטנות היום במטע גרמו לי למצב הנוכחי . חשבתי שאני אמות. הלחץ בראש לא עזב אותי, הכאבים בשרירים ברגליים היו חזקים (עכשיו כשנכנסתי למיטה עם בקבוק מים חמים זה קצת קצת יותר טוב) ופשוט אני מרגישה נורא. זה היה כאילו כל הגוף מטולטל. ובכיתי ובכיתי.מצב הרוח שלי היה גם פתאום על הפנים. אפילו השיניים שלי כאבו. קר לי, ואני כמעט מייד נרדמתי ,כל כך חלשה. הלקח המריר מהיום, לא יותר לנסוע למטע. ולהקפיד יותר על סביבה "נקיה יחסית", לא להשאר במצב שלא טוב לי, פשוט מייד לקום ולעזוב. לשמור יותר טוב על עצמי. הגזמתי

Was war denn das? Ich bin wirklich regelrecht krank. Warum musste ich auch noch in Mata jemanden besuchen? Es ist schwer zu glauben, aber ich denke, es waren die Antennen in Mata, die mir diese Probleme heute verursacht haben. Der Druck im Kopf und auf dem Hals war unglaublich hoch, und liess mich nicht los bis soeben, mehrere Stunden lang hielt er an und wurde sogar staerker. Die Muskelschmerzen in den Beinen waren stark und liessen erst im Bett mit einer Waermflasche ein wenig nach. Ich fuehle mich einfach schrecklich. Es ist als ob der gesamte Körper durchschüttelt wird. Ich habe nur noch geweint, und sogar die Zaehne taten mir weh. Mein seelischer Zustand war plötzlich ganz weit unten. Mir ist kalt, und ich bin fast sofort eingeschlafen, so schwach fühlte ich mich. Die bittere Lehre die ich aus dem heutigen Tag gezogen habe; ich werde nicht mehr nach Mata fahren, viel mehr auf eine "saubere" Umgebung achten muessen, und nicht mehr länger in Situationen bleiben, die mir nicht gut tun. Sondern lieber sofort aufstehen und gehen. Und noch viel besser auf mich achten. Ich habs uebertrieben. 

התייעצות בבר גיורא Beratung in Bar Giora mit einer aussergewöhnlichen Frau

היום הייתי אצל אישה מאוד מיוחדת. רופאה, היפנוטרפיסטית, נכה, ועובדת מהבית. המרפאה שלה נמצאת בבר גיורא, במקום, שכמעט ואין קרינה חוץ מזה המרפאה שלה בתוך ביתה בממ"ד (אבל עם חלון). הרגשתי טוב שם, כי גם השאירה את הסלולר חוץ למרפאה וכבתה את הוייפי. איך הגעתי אליה? ידידה התקשרה אליה, כנראה כדי לשמוע ממנה שאני משוגעת. אבל - להפתעתה ד"ר סילבי ספרה לידידה, שבמקרה היא טפלה במשהו מאיתנו לפני כמה שנים והורידה לו את הרגישות באמצעות היפנוזה. היא גם ספרה שעד אז היא לא ידעה מהתופעה הזאת, אבל למדה על זה. (אנשים כאלה אני מעריכה, שהם לא שוללים מלכתחילה את מה שהם פשוט לא מכירים. אלא, לומדים. דברנו המון וגם היא חושבת, שאנשים עם מוגבלויות צריכים למצוא עבודה מהבית. רעיון אחד שלה היה אולי עבודה באיזה מוקד, או ביטוח, שלעתים קרובות מחפשים אנשים שהם עובדים מהבית שלהם.
אני כן חושבת על כך, אבל עדיין לא כל כך ברור לי איפה לחפש. אנחנו ניפגש בהמשך לטיפולים באמצעות היפנוזה, כדי לנסות להוריג גם אצלי את הרגישות. הלוואי שנצליח
אחרי הפגישה קפצתי לנכדה של חברתי, שהיא גרה במטע. בשבילי זה היה מקום "נורא" כי למרות שהם ממש התחשבו בי, וכבו את הוייפי, את טלפון האלחוטי ואת הסלולריות, עדיין הרגשתי כאילו משהו מרביץ לי, לחץ אדיר בכתפיים,בצוואר, בראש, רעש באוזנים.  ממש קרוב לביתם, יש אנטנות סלולריות, שאני מניחה, שזה היה הגורם. אחרי שעזבתי לקח לי יותר מ20 דקות כדי להתאושש ועדין אני לא מרגישה 100% בסדר. כל כך עצוב, שבמקום שנראה כמו גן עדן, עם טבע מדהים, יש קרינה כל כך חזקה. אנשים שהם לא רגישים, פשוט חושבים שהם גרים באמצע הטבע, הכל ירוק, שקט וללא רעש.
חבל שלא רואים קרינה.

 Heute war ich bei einer aussergewoehnlichen Frau. Ärztin, Hypnotherapeutin und Frau mit koerperlichen Einschränkungen. Sie wohnt und arbeitet in Bar Giora, in einer Gegend mit sehr wenig Strahlung. Nicht, dass ganz Bar Giora so strahlungsfrei wäre, aber dort, wo ihr Haus steht, ist wenig und im Haus auch kaum. Sie empfängt Patienten in ihrem Sicherheitsraum. Und hat für mich ihr Mobiltelefon ausserhalb des Hauses gelassen und ihr WIFI ausgestellt. Ich fuehlte mich gut dort. 

Wie ich zu ihr gekommen bin? Eine Bekannte hatte sie nach meinem Problem befragt? Gibt es sowas? Sensibel auf Mobilfunkstrahlen? Überraschenderweise konnte Silvi ihr sagen, dass sie zufällig vor Jahren jemanden wie mich behandelt hat. Bis dahin wusste sie auch nichts über dieses Phänomen, hat aber dann darüber gelernt. Mit Hilfe der Hypnose konnte sie seine Sensibilität um ein paar Stufen heruntersetzen. Ich schätze Menschen sehr, die nicht von vornherein alles fuer nicht existent erklären, was sie einfach nur nicht kennen. Sondern lernen. Wir haben uns sehr lange unterhalten und sie gab mir ein paar Ideen mit auf den Weg.  Zum Beispiel war sie sehr davon überzeugt, dass "behinderte Menschen" von zuhause aus arbeiten sollten, nur dort kann man die Bedingungen selbst bestimmen. Sie sprach von Versicherungen, die oft Menschen brauchen, die von zuhause aus am Telefon arbeiten, oder Kundendienste. 

Ich kann mir das gut vorstellen, aber so recht weiss ich noch nicht wie es es anpacken soll, etwas in dieser Richtung zu finden. Wo soll ich suchen, nachfragen?

Nach dem Gespräch mit ihr bin ich noch in Mata auf einen Sprung zur Enkelin meiner Freundin. Ein wunderbarer Ort mitten im Grünen, ruhig, naturbelassen - aber fuer mich ganz schrecklich. Denn obwohl sie und ihr Mann fuer mich das WIFI ausstellen, die Mobiltelefone und das schnurlose Telefon, hatte ich immer noch das Gefühl, mich schlägt jemand, ich hatte furchtbaren Druck auf den Schultern, dem Hals und dem Kopf und denke, es kann von den Antennen kommen, die sich ganz in der Nähe des Hauses befanden, hoch über dem Jeshuw. Wie schade, da denken die Menschen, die dort wohnen, dass sie an einem naturbelassenen, anscheinend sehr gesunden Platz wohnen, und dann das... Mitten im Paradies, im Grünen, in der Ruhe der Natur wird man ungewollt bestrahlt. 

Wie schade, dass man Strahlung nicht sehen kann. (nur auf dem Messgerät)

13.02.16

השבוע במבט שני "רגישות לקרינה" ביום רביעי, בשעה 21 Eine Sendung im israelischen TV über EHS

בשבוע שעבר היה כבר מתוכנן, להקרין תכנית "רגישות לקרינה" במבט שני. כששמעתי מזה, וראיתי את הפרומו, בכיתי. נבהלתי, כמה עמוק ההרגשה, שאף אחד לא מאמין בך, שמעטים בכלל שמעו על תופעה כזו, שמזלזלים בנו, צוחקים עלינו. ופתאום יש שידור על אנשים כמוני, מראים, שיש דבר כזה, דבר חריג, שבעצם אסור להראות, אם שואלים תעשיית הסלולרית, כי לא יכול להיות שאנחנו קיימים, הרי "אין קשר בין התסמינים, שרגישים טוענים שהם סובלים מהם, לבין שימוש בסלולר, וכו" . פתאום מדברים עלינו. על ה"תופעה" שהיא עדיין לא מחלה מוכרת, או נכות. אנחנו מוגבלים באמת. או מה זה, אם אתה לא יכול לעבוד כמעט בשום מקום, כי בכל מקום ובכל משרד יש אנשים עם סלולריות דלוקות, יש וייפי ליתר קלות, כי לא צריך חוטים, וכולם מתקשרים באמצעות וואטס אפ? אתה לא רק מוגבל מבחינת חיפוש עבודה, אלא גם בפנאי, כי אין בית קפה, ואין קולנוע, ואין תיאטרון או קניון, שאין בהם וייפי ואנשים עם סמרטפונים. ואפילו לא תוכל לנסוע באוטובוס, כי כואב לך נורא, כשמדברים בטלפון הסלולרי. אז, אתה עולה לאוטובוס, וכבר מתחילות דפיקות לב, אתה רועד, האיש על ידך נכנס עם הסלולר ביד, ואתה אומר לו "בבקשה תוכל להרחיק את הסלולר שלך ממני, אני רגישה לקרינה.." ותקבל מבט מזלזל או פשוט לא מגיבים. אתה נכנס פנימה, וסורק את האוטובוס "איפה אפשר לשבת, או לעמוד" איפה המקום הכי רחוק מכל הסלולריות שיש פה? ואתה ברוב המקרים עומד איפשהו, עד שאיזה גבר או אישה עומד פתאום יל ידך, ואתה צריך שוב לברוח, אבל לאן? לקשיש אולי, שכנראה אין לו סלולר, אבל פתאום הוא מחפש משהו בכיס שלו, הפלפון צלצל והוא עונה. בינתים הדפיקות הופכות להיות חזקות יותר, והראש כואב, מפחיד. עוד תחנה אני אספיק אולי, ועוד אחת, איזה באסה, יש רמזור אדום. והאוטובוס עומד. דפיקות הלב הופכות להיות בלתי נסבלות והאישה מאחוריי עונה לצלצול הסלולר שלה, אני מרגישה מין מכה בעורף ובו זמנית הפנים בוערות, ועוד תחנה אני רוצה להספיק, כדי לא ללכת כל כך רחוק ברגל. האוטובוס הגיע כמעט ליעד שלי, אווףף אני צריכה לרדת, לא מרגישה טוב, יש לי סחרחורת ואני צריכה להתאושש. לא נורא, שאר הדרך אלך ברגל. לנשום עמוק

השידור על "רגישות לקרינה" יוקרן ב"ה השבוע ביום רביעי, בערוץ 1 במבט שני בשעה 21. 

Bereits in der letzten Woche war im 1. israelischen TV- Programm ein Beitrag ueber EHS, Elektrohypersensibilität geplant, der auf diese Woche verschoben wurde. Als ich davon hörte und die Vorschau sah, musste ich weinen. Ich habe mich wirklich erschrocken, wie tief das Gefuehl sitzt, dass niemand einem glaubt, man sich lustig macht ueber dich oder ueber dich lacht. Plötzlich spricht man ueber Menschen wie uns, die es eigentlich gar nicht geben darf, wenn man die Mobilfunkgesellschaften fragt, denn "es besteht kein Zusammenhang zwischen den Symptomen, unter denen EHS-Betroffene behaupten zu leiden und dem Gebrauch des Mobiltelefons". So sagt man uns. 

Das "Phänomen EHS", so sagt man, denn als Krankheit oder Behinderung ist unser Problem nicht anerkannt. Wir sind tatsächlich behindert, oder wie soll man es sonst nennen, wenn du an kaum einem Ort arbeiten kannst, ohne Schmerzen, Schwindel und Übelkeit, Gedächtnisproblem usw. Denn in jedem Büro gibt es WIFI und jeder Mitarbeiter hat ein Smartphone, das dir Schmerzen bereitet. Und nicht nur bei der Arbeit, sondern auch in deiner Freizeit bist du behindert, denn kein Kino, kein Cafe, kein Theater und keine Mall ohne WIFI und tausend Mobiltelefone. Tabu fuer dich. Oder nur mit Schmerzen. Du kannst es dir aussuchen. Aber auch öffentliche Verkehrsmittel kannst du nicht sorglos nutzen, denn auch dort gibt es inzwischen WIFI, fast in jedem Bus, und wieder 30-40 Fahrgäste mit Mobiltelefonen, viele von ihnen telefonieren. 

Es beginnt mit dem Einsteigen in den Bus und der Frage "Wie viele Stationen kann ich schaffen, ohne dass es mir schlecht geht und ich aussteigen muss?" Beim Einsteigen, der Mann an deiner linken Seite, er hält das Handy in der Hand und du bittest ihn : Können Sie bitte ihr Handy ein bisschen von mir entfernen, ich reagiere auf Mobilfunkstrahlen.." ein merkwuerdiger Blick wird mir zuteil, ansonsten keine Reaktion. Du gehst weiter hinein und die nächste Frage stellt sich: wo ist der beste Platz fuer mich, der, der am weitesten von jedem Smartphone entfernt ist? Ich stelle mich irgendwo hin und noch ist das nächste Telefon etwa 2 m entfernt von mir, ich spüre dennoch schon Herzrasen, schon beim Einsteigen, da der Bus mit WIFI ausgestattet ist. Fortschrittlich. Jemand stellt sich mit dem Handy direkt neben mich und ich fluechte. Aber wohin überhaupt? Etwas weiter nach hinten. Vielleicht zu dem alten Mann, der hat sicher kein Handy. Bis er in die Tasche greift. Sein Handy hat geklingelt und er geht ran. Ich fluechte weiter, wieder nach vorne. Ich will noch eine Haltestelle schaffen, sonst muss ich zu weit zu Fuss gehen. Noch eine. Die Frau hinter mir geht ans Telefon. Und ich fuehle mich als schlaegt mir jemand mit der Faust in den Nacken. Gleichzeitig brennt mir das Gesicht, es wird wieder rot sein. Auch eine Reaktion auf Mobilfunk. Noch eine Haltestelle, ich muss es schaffen. So ein Mist, die Ampel springt auf rot. Der Bus hält an. Und die nächste Frau geht ans klingelnde Telefon. Eine Haltestelle noch, dann steige ich aus, und muss mich erstmal erholen. Tief durchatmen!

12.02.16

אתם לא רוצים להגיע למצב שלי? יש מה לעשות..Wenn ihr nicht in meine Lage kommen wollt.. das kann man tun

אתם חושבים שאנחנו, הרגישים, מסכנים, חולים, יוצאים מן הכלל? טוב, לצערי יש אמת אחרת. הרבה יותר אנשים ממה שאתם חושבים סובלים מרגישות, וכמעט כל בן אדם הוא רגיש ברמה כזו או אחרת. הרגשתם כבר חום באוזן, כשאתם מדברים יותר מכמה דקות בטלפון הנייד שלכם? או היו לכם פנים אדומות פתאום, או כאבה לכם אוזן אחרי שיחת טלפון בנייד? אלה הם סימנים שגם אצלכם יש רגישות, רק (עדיין) לא ברמה קיצונית כמו אצלי. אני לא רוצה להפחיד אתכם, אבל רק לפני כחודשים ספורים גם אני הגזמתי, גם אני ישבתי באוטובוס וכתבתי הודעה אחרי הודעה בוואטס אפ, שלחתי תמונות אחרי תמונות דרך וואטס אפ לבנות שלי, שהן גרות בגרמניה. כל כך קל בצ"יק לשלוח הודעה, נכון? אני ישבתי באוטובוס, והתעסקתי עם הנייד, חפשתי משהו באינטרנט גם אם לא היה צורך. סתם, להעביר את הזמן. נגד השעמום. אבל שלמתי מחיר גבוה, למדתי לקח, ועכשיו אני רואה את עצמי כשגרירה, אני מרגישה צורך, להסביר לכם כמה רע זה בשביל הגוף, ואולי לשכנע אחד או שנים מכם להזהר בשימוש עם הסלולר. 

אני לא אומרת תשלחו את הנייד לפח. אבל אפשר להשתמש בו בשכל. 

אני רוצה לספר לכם כמה טיפים לשימוש יותר חכם.

אל תשתמשו בסלולר אם אין צורך. כשאתם במשרד או בבית, תשתמשו בטלפון ביתי, עדיף עם חוטים ולא אלחוטי

אם יש לכם עדיין טלפון אלחוטי בבית, תחליפו אותו נגד טלפון קווי, הטלפון האלחוטי מקרין חזק

אם יש לכם אפשרות, תעברו לאינטרנט קווי, עם חוטים, כמו שהשתמשנו בו לפני שנים. 

בכלל תזרקו כל ציוד אלחוטי מחדר השינה, ואתם תראו, שהשינה שלכם תהיה יותר טובה, יותר בריאה

לא לשים את הסלולר עליד הראש, במיוחד לא בלילה, שימו את הסלולר בחוץ לחדר שינה

אל תשימו את הטלפון האלחוטי ואת הבסיס בחדר שינה, הבסיס וגם הטלפון מקרינים מאוד מאוד חזק. אני יכולה להראות לכם עד כמה, כי יש לי מד קרינה.ככה אפשר "לראות קרינה" 

אף פעם לא לדבר בטלפון הסלולרי באוטו או באוטובוסים, בגלל המתכת יש החזר, הקרינה לא יוצאת החוצה, אלא חוזר אליכם, ואל כל הסובבים אתכם, ואם יש רגישים באוטובו, אתם עושים ממש צדקה, לא לדבר בטלפון, כי זה פוגע בהם מאוד חזק והם סובלים מכאבים חזקים

לא לשאת את הנייד קרוב לגוף, לא בכיס ולא חס ושלום בחולצה עליד הלב, החזה. לגברים יש לומר, שיש מחקר מאוד חדש מטכניון חיפה, שהשימוש בסלולר פוגע בפוריות של הגבר, חד משמעי, לא רק אם אתם נושאים אותו בכיס קרוב לאשכים

תשתמשו באוזניות אוויר, שהחלק האחרון שנכנס לאוזנים הוא מאוויר. ככה אין קרינה שנכנסת ישר לאוזניים. 

(מי שמעוניין ללמוד יותר, יוכל לפנות אליי באמצעות מייל, לצערי נאלצתי ללמוד המון על קרינה ואיך להמצע מיותר מדי קרינה, כדי להגן על עצמי. שלחו לי פשוט תגובה לפוסט עם מייל שלכם, ואני לא אפרסם אותה אלא אפנה אליכם ישירות למייל)

Nun - ihr denkt, dass wir Elektrosensiblen krank sind, und eine Ausnahme? Es gibt eine andere Wahrheit, denn viel mehr Menschen als ihr denkt, reagieren mehr oder weniger auf Mobilfunkstrahlung, WIFI usw. Und die noch schlimmere Wahrheit - es werden immer mehr. 

Fast jeder Mensch ist in irgendeiner Form sensibel. Habt ihr schon festgestellt, dass euch manchmal das Ohr schmerzte, wenn ihr länger mit dem Handy telefoniert habt? Oder ihr plötzlich rot im Gesicht ward? Oder ein Stechen im Ohr spürt beim telefonieren? Das sind erste Zeichen einer Sensibilität, nur nicht so extrem wie bei mir. 

Damit es nicht soweit kommt, koennt ihr schon einiges tun, ihr muesst nicht euer Handy in den Muell werfen, sondern koennt versuchen, es mit Verstand zu benutzen und euch einige Hinweise zu Herzen nehmen. 

Schraenkt den Gebrauch des Handys so weit wie möglich ein, Wenn es nicht nötig ist, dann telefoniert mit einem normalen Telefon, im Büro oder zuhause. 

Falls ihr noch ein schnurloses Telefon zu Hause habt, mit Basisstation, ich kann nur raten, es gegen ein Telefon mit Schnur auszutauschen. Die Strahlung des schnurlosen Telefones ist sehr stark, auch die Basisstation strahlt. 

Auf keinen Fall solltet ihr die Basisstation im Schlafzimmer haben, sowie keinen Router des WIFI, moeglichst kein Handy oder Smartphone im Schlafzimmer. All das sind Faktoren fuer einen schlechten Schlaf und Kopfschmerzen. Probiert es einfach mal einen Monat aus, ohne irgendeinen Mobilfunk im Schlafzimmer oder Router, ihr koennt den Router auch ausstellen über nacht. Einfach aus dem Stecker ziehen. 

Telefoniert nie, wirklich nie, im Bus oder im Auto. Durch das Faradaysche-Kaefig-Prinzip, Metallkaefig, kann die Strahlung nicht nach aussen abgeleitet werden, und kommt auf euch zurueck, so wie auf alle anderen Fahrgaeste, ihr tut euch und  den Elektrosensiblen einen grossen Gefallen, wenn ihr im Bus keine Telefonate annehmt, es schmerzt sehr, wenn man neben jemandem steht, der telefoniert. 

Trag das Handy nie am Koerper, in der Hosentasche oder gar in der Brusttasche. Eine neue Studie des Technions Haifa ergibt, dass der Gebrauch des Handys die Fruchtbarkeit des Mannes beeinträchtigt, die Samen werden langsamer, und das nicht nur wenn der Mann sein Handy in der Hosentasche, nahe den Hoden traegt, sondern auch wenn er mehr als insgesamt eine Stunde pro Tag telefoniert. Aktuelle Studien zeigen ebenfalls auf, dass das Mobiltelefon Eireifungs-und Hormonstörungen bei Frauen, sowie embyonale Fehlentwicklungen hervorrufen kann. (LINK)

Verbindet euch einfach wieder mit dem Internet per Kabel, es ist viel gesunder und ihr seid längere Zeit frisch vor dem Bildschirm, und ermuedet nicht so schnell. 

Gebraucht Kopfhörer mit einem "Luft-ende", so kommt die Strahlung nicht direkt in euer Ohr. 

Macht die Internetfunktionen aus am Handy, sowie das WIFI und Bluetooth. Es erleichtert euch und eurer Umgebung das Leben. Ab und zu kann man ja dann mal hineinschauen, in seine Whats app usw... aber stellt man diese Funktionen die meiste Zeit des Tages aus, ist das ein enormer Beitrag fuer die Gesundheit und zur Vorbeugung von hochgradiger Sensibilität. 

Wen es interessiert und wer Fragen hat, kann mich gerne kontaktieren, aus der Not heraus, musste ich mir Wissen aneignen, das mich vor zuviel Strahlung schuetzen soll. 

Immer gern per mail. Man kann mir einen Kommentar hinterlassen, mit mailadresse, den ich dann nicht veroeffentliche, sondern mich mit euch in Verbindung setze. 

בשורות טובות Gute Nachrichten

יש בשורות טובות. ב"ה. רב שאני מכירה, הציע לי, לגור בביתו באפרת. הוא שוהה שם עם אישתו רק פעם בחודשים וגם אם הם שם, ככה אמר, אני יכולה להשאר, כי ביתו מספיק גדול. גם אמר לי, שבמשך היום יש חבר'ה שם במטבח, שהם מכינים ומוכרים סושי. וכנראה שהם צריכים עזרה, ככה יכול מאוד להיות שאני אוכל לעבוד אצלם. הבית בלי וייפיי, ואין קיר משותף עם אף שכן. יש 2 קומות ו8 חדרים.
טוב, היום הייתי יחד עם חברים שם, לראות את הבית. לקחתי את המד שלי ומדדתי חדר חדר. בהתחלה הייתי כבר מיואשת, כי מדדתי וייפי, לא ידעתי מאיפה זה בא. . .
מצאתי חדר אחד, ששם כמעט ואין קרינה, הכל מתחת 0.0010. יופי, זה יכול להיות החדר שלי.
כשירדתי למטבח, לחבר'ה שמכינים סושי, ראיתי מה המקור של הקרינה שנכנסת לחדרים אחרים, שהם נמצאים בצד השני. משום שאין וייפי בבית, האנשים נכנסים לאינטרנט דרך ההוטספוט של הסמרטפון שלהם, דרך בלוטוז, אווווף טירוף,,, והילדים הקטנים שלהם משחקים באותו חדר.
אז זה כבר ברור, שאני בשום פנים ואופן לא אוכל לעבוד איתם במטבח. בכלל לא להיות במטבח. אבל זה בעצם לא כל כך נורא. 1. אין לי אלטרנטיה כעת, חוץ מלעזוב את הארץ, כי עוד מעט הכסף נגמר. אין עוד רב או איש אחר, שמציע לך לגור בלי תשלום. 2. אם בחדר "שלי" אין כמעט קרינה, יופי, אז יש איפה לשבת, ובלילה החבר'ה בכלל לא בבית, כי הם לא גרים שם. זאת אומרת הלילות הם בכלל בלי קרינה, .
סה"כ המצב יותר טוב מעכשיו, שגם במשך היום אצלי בבית חודר וייפי מהשכנה, רק בלילה יש לי מזל.גם לא תמיד. אבל מבחינת התדר הנמוך יש לעתים קרובות לחץ אדיר בראש.
עכשיו לעוד בשורה טובה. חברת הסיעוד, שעבדתי לפני כחצי שנה אצלה, רוצה אותי בחזרה, אבל רק לחצי משרה ומחודש מרץ. זה באמת בשורה טובה, כי עם משכורת בסביבות 3000 ש"ח כבסיס, אפשר להתקדם, במיוחד בלי שכר דירה כעת. ובינתים צריך להשקיע כסף לדלק כי לנסוע באוטובוס כעת אי אפשר
עוד בשורה טובה, חברה שלי נתנה לי 500 ש"ח ואמרה לי, שזה לא ממנה, אלא ממשהו או משהי, שלא רוצה לגלות את שמה או שמו. אני מתרגשת, ובעצם זה הדרגה הגבוהה ביותר במתן צדקה. כל הכבוד. ושוב, אני מאוד מתרגשת.
בבוקר גם היתה לי חויה טובה. הלכתי למקום חדש כדי לנקות. בית יפה, בעל ובעלת הבית נחמדים והיו מוכנים להוציא כל ציוד אלחוטי שאני מבקשת, וייפי, סלולריות, מיקרוגל וכו. התחלתי לנקות, וכל פעם שאני עברתי למטבח חטפתי מכה בפנים... אויייששש.. כאב.. לקחתי את המד שלי והתברר שזה היה הטלפון האלחוטי עם הבסיס שלו. איכסה איזה "דרעק" הטלפונים האלה. אני ממליצה לזרוק אותם ישר לפח. - בעלת הבית בקשה ממני לבוא למטבח ואמרתי לה שאני לא אוכל כי הטלפון מקרין חזק. היא מייד הוציאה את הטלפון וגם כבתה את המיקרוגל שהיא שכחה להוציא מהשקע. אני בסוף אמרתי לה "תודה שהתחשבת בי" והיא ספרה לי, שבעלה נכה, ככה הם יודעים על מוגבלויות כלשהן.
סה"כ אני מקווה שהמצב שלי עכשיו לאט לאט ישתפר.

Es gibt recht gute Nachrichten. Ein Rav, den ich kenne, vom Unterricht ueber Rabbi Nachman, hat mir angeboten, in seinem Haus in Efrat voruebergehend zu wohnen. Er selbst wohnt in Baka in Jerusalem, hat aber eine Jeshiwa in Efrat und einmal in zwei Monaten bleibt er dort in Efrat. Dann verbringen er und seine Frau den Shabbat dort. Aber der Rav meinte, auch dann waere es kein Problem und ich muesse nicht aus dem Haus, denn das Haus ist gross genug. Es gibt zwei Etagen mit 8 Zimmern. 

Unten im Haus in der Kueche sind tagsueber ein Paar aus Amerika, die Sushi zubereiten und verkaufen. In der Nacht ist das Haus leer. Die Sushi-Leute brauchen evtl. noch Hilfe und es koenne sein dass ich bei ihnen arbeiten kann. Das Haus hat kein WIFI und keine gemeinsame Hauswand mit irgendeinem Nachbarn. 

So bin ich also gestern nachmittag mit Freunden zum Haus des Rabbis und habe mein Messgeraet mitgenommen, bin Zimmer fuer Zimmer abgelaufen und war schon ganz verzweifelt, da ich WIFI-Strahlung mass. Woher konnte die kommen? Irgendwann fand ich oben doch ein Zimmer mit sehr wenig bis kaum Strahlung. Das koennte mein Zimmer werden. 

Wieder unten in der Kueche bei den Sushi-Leuten, stellte sich heraus, dass sie mit ihrem Laptop ueber den Hotspot des Handys ins Internet gehen. Ufff.. enorme Strahlung, und das, wo die kleinen Kinder im selben Raum spielen. 

In dieser Kueche mit mehreren Smartphones und Bluetooth vom Hotspot werde ich auf keinen Fall arbeiten koennen, ja moeglichst mich gar nicht dort aufhalten. 

Aber der Wert oben im Zimmer ist o.k. und sogar besser als hier in meiner jetzigen Wohnung, wo das WIFI der Nachbarin bis zu mir dringt und ich nur nachts (G-tt sei dank) Ruhe habe. 

Nachts werden die Sushi-Leute ja auch nicht im Haus sein. 1. habe ich auch gar keine Alternative, und 2. eine mietfreie Wohnung ist ein Geschenk. 

Noch eine gute Nachricht: ich habe gestern Nachricht von meiner ehemaligen Chefin bekommen, dass sie mich zurueck haben moechte, aber nur mit einer halben Stelle zurzeit, und das ab Maerz. Das waere wunderbar, denn mit einer Basis von ca. 3000 Shekeln (und ohne Miete zu zahlen) koennte ich mich weiter tasten, zusaetzliche Arbeit finden und bald auch dem Rav Miete zahlen oder eine andere Mini-wohnung suchen. Das Geld muesste ich erstmal in Benzin investieren, denn Bus fahren ist zurzeit absolut nicht drin. 

Am Nachmittag gab mir meine Freundin 500 Shekel, und sagte, das sei nicht von ihr, sondern von jemandem, der nicht genannt werden moechte. Ich war sehr geruehrt, und man muss betonen, dass das im Judentum als hoechste Stufe der Zdaka (der Spende) gilt, wenn der Empfänger sich nicht direkt bedanken kann, der Spender also keine Resonanz bekommt, keinen Dank. Meine Hochachtung und nochmal, ich bin sehr geruehrt. 

Vormittags war ich in einer neuen Wohnung zum Putzen. Die Wohnung ist angenehm, die Leute nett. Sie haben mir zugesagt, alles was wireless ist und mich stoert, zu entfernen,bzw. auszuschalten. das WIFI, ihre Smartphones usw.. 

Ich begann also zu putzen, und jedes Mal wenn ich an der Kueche vorbeikam, fing ich mir einen Schlag ins Gesicht ein, wie ein Messerstich. Als Z. mir sagte, sie brauche mich in der Kueche, sagte ich ihr, da sei etwas, weshalb ich nicht in die Kueche kommen koenne. Ich holte mein Messgeraet und stellte fest, dass die Quelle der Strahlung vom schnurlosen Telefon kam. Ein ganz normales schnurloses Telefon. Wow... enorme Strahlung. Diese "Drecksdinger" sollte man wirklich direkt in den Muell werfen. Aber Z. zog sofort den Stecker raus, alles war in Ordnung. 

Spaeter, als ich mich fuer die Ruecksichtnahme bedankte meinte Z. : Mein Mann ist behindert, daher wissen wir genau, was es bedeutet mit Einschraenkungen leben zu muessen. "


10.02.16

יום מאוד גרוע Ein schrecklicher Tag

היום היה יום גרוע ביותר ועשיתי גם שטויות, טעויות. הלכתי למשרד של עו"ד שעבורו אני מדי פעם כותבת מיילים בגרמנית. אף פעם לא הפריע לי הוייפי שם במשרד, אבל עכשיו כן. מאוד! הפכתי להיות הרבה יותר רגישה מאשר הייתי עוד לפני כמה שבועות. כתבתי עבורו מיילים, ואחרי קצת יותר מחצי שעה הייתי צריכה לעזוב את המשרד. 

אז רציתי לקנות משהו בתחנה המרכזית - טעות גדולה של ממש. נכנסתי לתחנה, העברתי את התיק שלי במכשיר וכשלקחתי אותו בחזרה חטפחתי מה זה סחרחורת עזה שחשבתי שאני עומדת להתמוטט. יצאתי מייד מהתחנה ולקחתי את הת.ז. שלי עם הפתק, למי להודיע במקרה שיקרה לי משהו. לאט לאט הלכתי ברגל לכיוון השוק, ומשם דרך שכונת נחלאות ורחביה לאוטו שלי שהיה נמצא בחניה בגן הפעמון. כל כך נבהלתי מהאירוע הזה. בבית נחתי קצת ואח"כ הייתי צריכה להגיע לאישה שאצלה אני מנקה את הבית. היא מכירה את הבעיה שלי ובדרך כלל מכבה את הוייפיי ואת הסלולר, אבל היום, היא רק כבתה את הוייפי, הסלולר שלה היה בטעינה במטבח והיא הורידה משהו מהאינטרנט. הרגשתי את זה כל כך חזק, גם בחדר סמוך. דקירות בראש, בפנים, צליל גבוה באוזן, לחץ על הראש. לא יכולתי להשאר אז הלכתי בלי לנקות

מה יהיה איתי? איך זה ממשיך אם אני כל כך רגישה בינתים? אין לי פתרון

Heute war ein ziemlich schrecklicher Tag fuer mich. Ich habe Mist gebaut und Fehler gemacht. Am Morgen bin ich zu J. gefahren, er ist Rechtsanwalt und fuer ihn schreibe ich ab und zu deutsche mails. Nie hat es mir etwas ausgemacht, dass in seinem Buero WIFI ist, in meiner jetzigen Situation schon. Ich fuehlte mich bereits nach knapp einer halben Stunde schlecht und musste fluechten. Dann hatte ich vor, in der Zentralen Busstation etwas zu besorgen. Ein grosser Fehler. Als ich meine Tasche in das Roentgengeraet zur Kontrolle schob, sie hinten wieder herausnahm, fing ich mir einen derart starken Schwindel ein, dass ich dachte ich kippe um. Klar! Roentgenstrahlen! Wie dumm von mir. Ich verliess das Gebaeude und hielt zur Vorsicht meinen Ausweis in der Hand, falls mir etwas zustossen sollte, und ich nicht ansprechbar bin. Langsam bin ich zu Fuss in Richtung Shuk gelaufen, dann ueber Nachlaot und Rechavia zu meinem Auto, das ich am Gan HaPaamon geparkt hatte. Zuhause habe ich mich etwas ausgeruht, bevor ich zu meiner Putzstelle musste. Die Frau, fuer die ich putze, kennt mein Problem und normalerweise stellt sie auch ihr WIFI und das Smartphone aus. Heute stellte sie das WIFI aus, aber erst auf meine Bitte hin und das Smarthpone blieb an, es lud (also noch mehr Strahlung) und sie war dabei, etwas aus dem Internet herunter zu laden (noch mehr Strahlung). Ich habe es bis ins angrenzende Zimmer gespuert. Kopfschmerzen, Stiche in Kopf und Gesicht, und ein hohes Pfeifen im Ohr. Ich musste gehen, ohne geputzt zu haben. Wie schrecklich. Was soll nur werden mit mir wenn das so weiter geht? Ich sehe zurzeit keine Loesung.


08.02.16

Rescue Plan in Tarragona - also for people with EHS

תקראו את זה בבקשה. זה מה שקטלוניה עושה בשביל אנשים כמונו. אני מתגעגעת לפרויקט כזה. מתי יהיה אצלנו? יאללה תעזרו לנו, תמכו בנו, ארץ נהדרת. כי אנחנו קיימים. 

שווה לקרוא

Hier koennt ihr nachlesen, was man in Katalonien für Betroffene wie uns tut. Wie ich mich danach sehne. Einfach ohne Beeintraechtigung leben. 

Los, kommt, helft uns! Unterstuetzt uns! Denn es gibt uns. 

הבוקר אצל חברים Heute morgen bei Freunden

  • הבוקר אצל חברים.
    החברים מכבים את הניתונים, וייפי ובלוטוז (הכל היה דלוק אצלם בסמרטפון) ואנחנו יושבים במטבח. אני מרגישה עדיין לחץ בחזה, דקירות בפנים. אבל לא אומרת כלום כי אני מניחה שזה מהטלפון האלחוטי. טוב, לא רוצה להשאר הרבה זמן.
    אורח הגיע, עם הסמרטפון שלו.
    חברתי: תוכל בבקשה לכבות את הניתונים שלך? חברתי סובלת.
    אורח: (חיוך גדול) "אאאאה היא לא סובלת. יהיה בסדר...
    אני : אני כן סובלת. אולי אפשר רק לכבות את הניתונים...
    אורח הולך לחדר סמוך: "טוב הכל יהיה בסדר. בסדר גמור....
    הוא לא כבה, אני מרגישה. לא אומרת כלום.
    מתיישב במטבח איתנו.
    חברתי מתחילה לספר
    "אתמול היינו בחוג ספרות, והיו שם 4 רופאים. ואני דברתי איתם על מה שאת מספרת על רגישות לקרינה. בין היתר היה שם המנהל של בי"ח שערי צדק. פרופסור!! הוא אמר, "בעיה נפשית!" האחרים לא שמעו על זה בכלל אבל הנשים בין הרופאים אמרו שאולי יש דבר כזה, והגברים אמרו, שבכלל אין רגישות לקרינה, ואין קשר.... אז מה זה אומר, " חברתי אומרת. "שהגברים יותר רציונליים"
    אני מנסה להסביר: "אבל זה בכלל לא קשור לרציונליות, כי אפשר למודד את זה, אין מקום לאי רציונליות" אני אביא את המד שלי ומבקשת מחברתי להדליק את הניתונים
    המד קופץ
    לא מרשים את האורח. חיוך גדול.
    חברתי אומרת "אבל אם היא מרגישה את זה מייד????"
    אורח (בקול חרישי, אבל ככה שאני כן שומעת) "כי היא החליטה, שזה מזה.!!!"
    חברתי שוטקת.
    אורח מוסיף בחיוך גדול ובזלזול "אני דווקא טוען שהקרינה טוב למערכת העצבים.. חה חה חה.."
    אני הולכת. כי כבר אין לי מה להגיד

    Heute morgen bei Freunden. Meine Freunde stellen ihre "Internetkommunikation" am Smartphone aus, das Bluetooth und WIFI , um mir ein wenig Erleichterung zu verschaffen, wir setzen uns in die Küche. Ich spüre immer noch Druck auf der Brust, Stiche im Gesicht. Aber ich sage nichts, ich vermute es ist vom schnurlosen Telefon in der Küche mit der Basisstation. Nun gut, ich will sowieso nicht lange bleiben. 

    Gast kommt herein, mit seinem Smartphone. Meine Freundin sagt: Kannst du bitte deine Interntkommunikation ausstellen, meiner Freundin tut das weh.

    Der Gast: "Aaach, das tut ihr nicht weh.." grinst breit

    Ich: "Doch, es tut mir weh, bitte vielleicht nur die Internetkommunikation."

    Er schaut mich seltsam an, geht ins andere Zimmer. 

    Und sagt: "Jaja.. alles ist gut..."

    Er hat es nicht ausgestellt, ich spuere es. Sage nichts.

    Meine Freundin erzählt: "Gestern waren wir im Literaturkreis. Dort waren 4 Ärzte und ich habe das Thema angesprochen, Elektrosensibilität. Unter anderem war dort der Leiter des Krankenhauses Shaarej Zedek. Ein Professor!! Er sagte dazu: "Ganz klar ein psychisches Problem."

    Die anderen 3 waren geteilter Meinung. Die zwei Männer waren der festen Überzeugung, es sei ein psychisches Problem  die zwei Ärztinnen hatten auch noch nie was davon gehört, meinten aber, es könne ja sowas geben. Was bedeutet das? Dass die Männer rational denken! 

    Ich: Da gibt es nun wirklich keinen Raum für Irrationalitäten, denn alles kann man messen. 

    Ich hole mein Messgerät und zeige den dreien, was passiert, wenn meine Freundin ihre Internetkommunikation wieder einschaltet. Die Zahlen springen in die Höhe. 

    Der Gast ist unbeeinruckt und grinst wieder.

    Meine Freundin: Aber wenn sie das doch sofort spürt?

    Der Gast (leise zu ihr, aber doch so, dass ich es höre):
    Weil sie beschlossen hat, dass es davon kommen muss.

    Meine Freundin schweigt.

    (Der Gast grinst wieder und sagt): Im Übrigen bin ich der Meinung, dass Strahlung für unser Nervensystem gut ist... haha..ha..

    Ich gehe, denn es gibt nichts mehr dazu zu sagen.

07.02.16

הכל מתהפך Alles geht schief

כנראה שבעל הבית שלי רוצה שאני אעזוב עד 22 לחודש. וואו, הכל ממש מתהפך כרגע. איפה יש יחידת דיור קטנה, לא יקרה, אולי בישוב, בלי שכנים עם וייפי... מה אני אעשה... 

Wie es scheint, moechte mein Vermieter mich rausschmeissen. Ich soll bis zum 22. ausziehen. Es scheint so, als ob zurzeit alles schief laeuft. Im Grunde sollte ich froh sein, dass er mich nicht auf den Vertrag verdonnert, denn ideal ist die Wohnung nicht, da ich nicht mal im Schlafzimmer schlafen kann aufgrund der Strahlung. Aber wie soll ich jetzt umziehen, wenn ich nicht mal eine Arbeit habe?

06.02.16

סוף שבוע של התאוששות Ein Wochenende voller Erholung

לשמחתי הרבה התאוששתי ממש אצל חבריי בשבת. היה מותר לי לכבוד את מה שאני רוצה וככה גליתי גם משהו מעניין. כשכביתי את הוייפי שלהם, מדדתי את הקרינה, ועדין היתה קרינה די גבוהה. לא ידעתי מאיפה זה בא אבל בסוף, כשכביתי את הטלפון האלחוטי, פתאום הכל ירד ל0.005 .כלום. איזה הפתעה. לא הייתי מצפה, שטלפון אלחוטי רגיל של הבית פולט כל כך הרבה קרינה. ככה עבר עליי סוף שבוע של התאוששות של ממש. ישנתי הרבה, אכלתי וקראתי. והכל בלי כאבים, בלי לחץ בלב, בחזה, בלי דפיקות לב. פשוט לחיות. 


Ich habe ein wunderbar erholsames Wochenende erlebt. Bei den Freunden durfte ich alles ausstöpseln was ich wollte. Die Smartphone waren sowieso aus, da die Freunde Shabbat halten. Und als ich ihr WIFI ausschaltete, machte ich eine weitere Entdeckung. Ich checkte mit dem Messgerät nach und immer noch war ein relativ hoher Wert messbar. Wo kam das her? Als ich den Stecker des normalen schnurlosen Telefons herauszog, war ich der Ursache auf die Spur gekommen. Nie hätte ich gedacht, dass normale schnurlose Haustelefone so viel Strahlung von sich geben. 

So war es dann ein ganzes Wochenende ohne Schmerzen, ohne Druck auf der Brust und dem Herzen. Ich habe viel gelesen, gegessen und geschlafen. Und alles ohne Beschwerden. Einfach nur leben!

05.02.16

שבת שלום לכולם Shabbat shalom

קשה להכנס לשבת, מבלי לדעת, איך הכל ימשיך. בלי עבודה, בלי פרספקטיבה. אבל צריך תקווה, ואני אעשה ככל יכולתי כדי להשיג עבודה חדשה, ומקוה שהקב"ה יתן לי עוד סיכוי בינתים יש לי אנשים, שרוצים לעזור, לתמוך וגם לתת ואני מתרגשת. אני מאחלת לכל לעם ישראל ולכל בני אדם שבעולם שבת של שלום ושלוה. ושיהיה שקט בארץ. 


Es fällt schwer, in den Shabbat zu gehen, ohne zu wissen, wie es weitergehen soll. Ohne Arbeit, ohne Perspektive, jedenfalls in diesem Moment. Aber man darf die Hoffnung niemals verlieren, in keiner Situation. Ich werde alles in meiner Macht stehende tun, um neue Arbeit zu finden und hoffe, dass G-tt mir eine neue Chance geben wird. In der Zwischenzeit gibt es Menschen, die helfen wollen, unterstützen und geben wollen, und das rührt mich. 

Ich wünsche dem ganzen Volk Israel und allen Menschen auf der Welt einen ruhigen friedlichen Shabbat. Möge Frieden im Land herrschen. 

Shabbat shalom!

04.02.16

טוב לי הערב Es geht mir gut heute abend

להפתעתי אני מרגישה די טוב הערב. ועדיין לא מצאתי עבדה חדשה. זה מלחיץ 

Es geht mir erstaunlicherweise gut heute abend. Und immer noch keine Arbeit gefunden, das macht ein wenig Druck.

אי שקט בלילה Unruhige Nacht

אולי זה היה קצת יותר מדי אתמול, החשיפה בחוץ.. אתמול הלכתי אחרי כמה חודשים בפעם הראשונה, מאז שהמצב שלי החמיר, לכותל, לעיר עתיקה וזו היתה החלטה לא טובה. לקחתי את מד הקרינה איתי אבל גם בלי למדוד הרגשתי את הקרינה הבלתי נסבלת. כבר בדרך לשם, ב"גבעת התנ"ל, מול התחנה הראשונה, שמשם יש נוף מדהים, קרינה פי מי יודע מה, ולחץ בראש. גם בעלייה "מעלות בני" לשער ציון" ההרגשה לא היתה נעימה. בכותל כנראה מכל מערכות אבטחה הלחץ היה בלתי נסבל ואני שוב שמעתי צפצוף באוזן, צליל מאוד גבוה שלא עזב אותי עד הערב. היו רק כמה מקומות בודדים, שבהם הרגשתי יותר טוב, והמד הראה לי, שאני צודקת. אלה היו ליד בית כנסת החורבה החדש, שם יכולתי לשבת ולשתות קפה. גם מול שער ציון, בחוץ יש ספסל, שאין כל כך הרבה קרינה. טוב, לעשות הפסקה שם.

אבל סה"כ החשיפה היתה יותר מדי בשבילי. אני צריכה לשמור על עצמי, ולא לעשות דבר כזה עוד פעם. לא במצב הנוכחי שלי.

הבוקר אני מרגישה די בסדר.ואני אמשיך בחיפוש עבודה.


Vielleicht war das alles ein bisschen viel für mich gestern. Ich bin, nach vielen Monaten das erste Mal, zur Kotel, zur Westmauer gegangen und schon der Weg dorthin war eine hohe Belastung in punkto Strahlung. 

Ich mag den "Bible Hill", gegenüber der alten Tachana - der Train station". Von dort hat man einen wunderbaren Blick fast bis zum Toten Meer bei klarer Sicht. Und im Winter um diese Zeit blüht es dort schon, wenn es genug geregnet hat. 

Aber dieses Mal war es kein Vergnuegen. Der Kopf brummte vor lauter Druck und das Elektrosmogmessgerät gab mir recht. Um ein Vielfaches höhere Strahlung als bei mir zuhause. Dann die Steigung "Maalot Beni" zum Zionstor hinauf, auch dort gab es keine Besserung. An der Kotel, der Westmauer war es ganz schlimm, sicher aufgrund der vielen Sicherheitssysteme, Cameras usw. Lange konnte ich dort nicht bleiben. Und ich fragte mich, ob der liebe G-tt wohl auch WIFI benutzt, um mit uns in Kontakt zu sein?

Ein paar wenige Punkte gab es, wo die Strahlung nicht so stark war, z.B. neben der neu aufgebauten Hurva-Synagoge, wo ich meinen Cafe mit hinnahm und eine Pause machte. Ebenfalls ein relativ guter Platz ist die Bank direkt gegenüber dem Zionstor, ausserhalb des Tores. Ein Platz fuer eine Pause.

Insgesamt aber war alles doch zuviel für mich, in der momentanen Situation. Ich hörte irgendwann ein Pfeifen im Ohr, das mich bis abends nicht verliess. Solche Aktionen sollte ich erstmal unterlassen. 

Heute werde ich weiter auf Arbeitssuche gehen.

03.02.16

אל תהיי קורבן - Komm aus der Opferrolle

עמיר מדבר איתי דוגרי. וזה בסדר. אני צריכה את זה. "תפסיקי לראות את עצמך כקורבן" הוא אומר. "ואל תדברי עם אנשים מתוך רגשי נחיתות." ספרי להם את העובדות, ואל תבכי חס ושלום, אצל המנהל שלך שוב. זו היתה טעות גדולה" 

הוא צודק, אני יודעת, אך בפגישה הזו, כשפרצתי בבכי הייתי במצב יוצא דופן, ביום הגרוע ביותר לאחרונה. 

ואז, בסופו של דבר איבדתי את עבודתי רק שבועים לאחר מכן. 

זהו. אני לא מתפקדת. אני בורחת. אבל לאן? אין לאן לברוח, אם אתה רגיש לקרינה. כי בכל מקום יש סלולריים, וייפי, אנטנות סלולריות. בכל מקום יש אנשים, שאתה בורח מהם, כי אנשים, זה אומר גם סמרטפונים. לכל אחד יש סמרטפון אפילו לקשישים, לילדים וכל אחד מדבר איתו בכל עת אם זה באוטובוסים, או ברחוב, או במעלית, או במשרד, בחנות או בפרק... הם בכל מקום. האנשים שהם צמודים לסמרטפונים האהובים שלהם. הם מחזיקים אותו ביד, כשהם עולים לאוטובוס, כשהם עומדים בקופה של הסופר, ואפילו ממליצים לאמהות, להניח את הסמרטפון עילד הילד באוטו, על מנת שלא לשכוח להוציא את הילד, כי זה בטוח, שוכחים ילד באוטו, בחום המטורף או בקור, אבל לא שוכחים פלפון. לאן הגענו? המצב של העולם החמיר. 

אבל המצב שלי גם החמיר. באופן משמעותי ודרמטי.

וגם אני הייתי ככה, כמו כולם. הייתי מכורה לסמרטפון, לקחתי אותו לכל מקום והסתכלתי כל רגע, אם לא נכנסה איזו הודעה מאוד חשובה (מה יכול להיות כל כך חשוב?) ולא ראיתי, מי יושב על ידי באוטובוס

אני בהלם מוחלט, כשאני מסתכלת אל אנשים, כי כך גם אני הייתי. 

איזה טמבלית, מכורה למכשיר, מכורה להודעות, לחדשות. דברתי אפילו באוטובוס בפלפון, למרות שכבר הרבה זמן מזהירים שהחשיפה לקרינה באוטובוס ובאוטו היא פי 10 בשל ההחזרים מרצפת המתכת.

אבל לא שמעתי על כך. לא הרגשתי כלום. לא הרגשתי כאבים, או אי נעימות. כלום. אז מה יכול להיות כל כך מסוכן. 

עד היום, שאפילו המגע עם הסמרטפון גרם לי לדפיקות לב, ללחץ בחזה, לכאבי ראש. לא רק זה, אני חפשתי מילים, הרגשתי כאילו הפסקתי לחשוב. בראש שלי לא היה כלום, הכל ריק. וואי, האם זו התחלה של דמנציה? שאלתי את עצמי בהלם מוחלט. 

אבל כשהנחתי את הסמרטפון ויצאתי החוצה, אני כן הייתי בסדר, אני לא הרגשתי כאבים, והלחץ בלב נעלם. 

אין לי עבודה. ואולי גם אין לי מקום בעולם הזה, כי העולם הזה מיועד לסמרטפונים, ולאנשים שהם מחזיקים פלפון ביד, אנשים אלחוטיים. 

אני צריכה להפסיק לכתוב, כי היום קשה לי 

אבל אני לא רוצה להיות קורבן יותר. אני רוצה ללמוד, להתמודד עם המצב הדי חדש שלי, כמו שעמיר אמר "תלמדי להכיר את הגבולות שלך, תלמדי את החומר, אל תהיי קורבן. תבני לך חיים חדשים" כן.אני רוצה ללמוד

 

Amir redet Klartext mit mir. Und das ist gut so. Ich brauche das. Denn ich bin noch immer im "Tal des Jammerns" und das fuehlt sich nicht gut an. "Komm endlich aus der Opferrolle heraus, und erzähl den Leuten selbstbewusst, woran du leidest. Lerne die Fakten, und mach dich nicht klein, wenn du ueber deine Empfindlichkeit gegenüber Strahlen sprichst. Und weine um G-ttes Willen nicht noch mal vor deinem Chef. Das war ein großer Fehler."

Ja, es war ein Fehler, aber an dem Tag, an dem ich bei einem persönlichen Gespräch mit dem Chef in Tränen ausbrach, war ich in einer völlig desolaten Situation, an einem der schlimmsten Tage in der letzten Zeit. 

Und dann, nur zwei Wochen später, verlor ich am Ende doch meine Arbeit

Das war´s. Ich funktioniere nicht mehr. Ich flüchte. Aber wohin? Es gibt keinen Ort wohin man flüchten kann, wenn man Elektrosensibel ist, auf Strahlung empfindlich reagiert. 

Denn überall gibt es Smartphones, WIFI, Mobilfunkantennen. Jeder hat ein Smartphone, sogar alte Menschen oder Kinder. Du flüchtest vor den Menschen, denn Menschen, das heisst auch Smartphone. 

Menschen sind fest mit ihren Smartphones verbunden. Sie halten sie in den Händen, wenn sie in den Bus einsteigen, an der Supermarktkasse, im Aufzug, ja, man empfiehlt Müttern, um ihre Kinder nicht im Auto bei grosser Hitze oder klirrender Kälte zu "vergessen", das Smartphone neben sie zu legen. Denn - das Smartphone vergisst man nicht, die Kinder manchmal schon. 

Wie weit sind wir gekommen? Unsere Lage hat sich enorm verschlechtert. Auf der ganzen Welt ist es so. Aber auch meine Lage hat sich dramatisch und bedeutend verschlechtert. Allein in den letzten Monaten, Wochen, Tagen.

Und auch ich war so, wie die Menschen in den Bussen. Auch ich habe jede Minute auf mein Smartphone geschaut, um ja keine Nachricht zu verpassen. Was kann schon so wichtig sein? Ich habe das Handy überall mit hingenommen. 

Und ich bin zutiefst schockiert, wenn ich mich im Bus umschaue, den Menschen zuschaue. Denn genauso war ich auch. .

Wie dumm war ich. Auch eine Abhängige, abhängig vom Telefon, abhängig von eingehenden Nachrichten, sogar im Bus habe ich telefoniert, obwohl schon lange davor gewarnt wurde, da die Strahlung im Bus sowie im Auto um ein vielfaches hoeher ist als draussen, wegen des Faradayschen Kaefigs. Der Boden der Karosserie ist aus Metall, daher kommt die Strahlung zurück in den Innenraum, und kann nicht nach aussen abgeleitet werden. 

Aber ich wollte nicht hören, wie alle anderen auch. Es war ja nichts zu spüren, keine Schmerzen, kein Unwohlsein, also was kann schon so gefährlich sein? 

Bis zu dem Tag, an dem selbst die Berührung mit dem Bildschirm des Handys mir Schwindel und Kopfschmerzen bereitete, ja ich regelrecht aufhörte zu denken. Da war nichts mehr im Kopf. Ich wusste nicht mehr, wovon ich mit meiner Kollegin gesprochen hatte. Das war ein Schock. Ich dachte, dies ist der Anfang von Demenz. Aber wenn ich die Situation verliess, das Handy beiseite legte, war alles normal. Keine Kopfschmerzen, kein Druck auf der Brust und keine Herzschmerzen. Alles war normal. 

 Und jetzt habe ich keine Arbeit mehr. Und vielleicht auch keinen Platz mehr in dieser Welt. Diese Welt, die für Menschen gedacht ist, die Telefone in der Hand halten,  Wireless-menschen

 

Ich muss aufhören zu schreiben, heute fällt es mir schwer, ich spüre starken Druck im Kopf vom WIFI eines Nachbarn. Das Messgerät springt hoch und runter. Ich bin abhängig davon, wie lange er gedenkt im Internet zu surfen. Ich kann nicht selbst entscheiden. Das ist ungerecht. 

Aber ich möchte auch nicht länger Opfer sein, wie Amir schon sagt, das ist nicht gut für mich. Ich möchte versuchen, so normal wie möglich zu leben. Versuchen, mit dieser "Behinderung", die keine sein darf in der Öffentlichkeit, umzugehen. So gut es geht. 

"Lerne die Fakten. Lerne deine Grenzen kennen und bau dir ein neues Leben." 

Ja ich will lernen. 

Ich weiss, dass das wichtig ist, aber es ist noch immer schwer, sich mit den relativ neuen Tatsachen und Einschränkungen in meinem Leben abzufinden. ... .